תאונות פגע וברח (הפקרה)
ראיון שנערך עם עורך הדין - יוסי הכהן בתוכנית הבוקר בערוץ 10
לצפייה בסרטון לחץ כאן
מעמידים עצמם לדין
14/8/2009
בשבוע האחרון הסגירו את עצמם מספר בעלי רכב אשר היו מעורבים בתאונות דרכים. מדובר בנהגים שנמלטו מן הזירה. לאחר דין וחשבון עצמי הם החליטו להסגיר את עצמם לדין. דין לא רק בפני בית המשפט אלא גם בפני הציבור הרחב ובפני עצמם.
מהו המניע של נהגי תאונות פגע וברח? מהם הכללים הברורים שיש לנהוג על פיהם בזמן תאונה?
אנחנו עדין בעיצומם של ימי "בין הזמנים", הכבישים עמוסים ומלאים. תגובה ראשונה של נהג אחרי התאונה תהיה התגובה שתכריע גם על גזר דינו. בכביש, כנראה, צריך להיות גם חכם וגם צודק.
מאת: ר. חורש
נהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים ממעטים לדבר על כך. בעיקר נהגים שנמצאו אשמים ושקורבנות התאונה שלהם נפגעו פגיעה פיזית.
בעמותת "אור ירוק" הפועלת למניעת תאונות הדרכים מסרו כי אין בידם נהגים המוכנים להתראיין לאחר תאונה שבה הם נמצאו אשמים בפגיעתם של אנשים. אלו תאונות דרכים שגבו קורבנות גוף וקורבנות נפש."אני סבורה שהעונש האמיתי של נהגים אלו הוא לשהות עם הקורבן רק למשך שעה אחת ולראות את יסוריו" טוענת א. פגועה בתאונת דרכים שמשתקמת קרוב ל – 12 שנה ועדין מקווה לטוב.
סיפורו של התא"ל עימאד פארס התפרסם בתקשורת הישראלית לאחר שקרובי משפחתו השתמשו ברכב הצבאי המיועד עבורו וגרמו לתאונת דרכים. התאונה אמנם היה קלה אבל פארס, שנבהל מן התאונה, מהר להצהיר שהיה נוכח ברכב בזמן התאונה.
עשרים וארבע שעות לאחר מכן, כאשר מלאו ליבו ומצפונו ייסר אותו הוא ניגש להתוודות על שקרו ובאותה נשימה לקח אחריות ובקש להתפטר. התאונה הקלה הפכה לתאונת צבא כבידה ומשמעותית עם פיטוריו. פארס הצהיר: "אני מתקשה לחיות עם התשובה שנתתי".
הרמטכל קיבל את התפטרותו למרות ההד הרב שנוצר ובהתעלמות מהיותו תורם ומצטיין בצבא.
אולם זה לא המקרה היחיד בו המצפון עבד לאחר תאונת דרכים – העלמות או מסירת עדות לא נכונה.
ז.ג מנהלת בית ספר פגעה בילדה בת 8 באשדוד. מייד לאחר הפגיעה, על פי גירסת המנהלת, הילדה נמלטה מן המקום. על פי גירסת הילדה: הרכב המשיך לנסוע במהירות.
המנהלת טענה כי לא היה ברשותה טלפון נייד ליצירת קשר, על כן מהרה הביתה ולאחר מכן לתחנת המשטרה.
בינתיים, פנתה הילדה למשפחתה ולצידם היא איבדה את ההכרה מספר פעמים שוב ושוב. מצבה מוגדר קל ויציב.
בפועל, מסתבר כי לקח למנהלת שעתיים כדי למלא את תפקידה ולדווח במשטרה על התאונה. השאלה הגדולה היא, האם יש משמעות לדיווח אחרי פרק זמן ניכר לאחר התאונה?
לשם כך גייסנו את עורך דין יוסי הכהן, מומחה לעניני תעבורה ומשפט פלילי בב"ב. הכהן שימש בעבר כפרקליט מטעם המשטרה ולחם בדיוק בצד ההפוך של לקוחותיו. לפני מספר שנים ערך מהפך בעבודותו וכעת הוא מחפש דרכים כיצד להציל את הנהגים מגזר הדין.
"מן הנסיון שלי במשטרה, בתאונות פגע וברח מצליחים ללכוד לפחות תשעים וחמש אחוז מן הנהגים. די שאחד מן העוברים ושבים כתב את מספר הרכב וכבר מצליחים להגיע לבעליו ולתחקר אותו" הוא מסביר.
עורכי דין בתחום התעבורה נתקלים מידי יום בנהגים רדופים שמבקשים את עזרתם. "הם יכולים להיות גם אנשים נורמטיבים וטובים שמעולם לא פגעו באיש אך בסיטואציה של התאונה הם לקו בחרדה ועזבו את המקום" מסביר עורך דין הכהן.
עורכי דין רבים מנסים לתת ביטוי גם לצד השני והפחות ידוע של הנהגים הפוגעים ותחושותיהם.
הנה סיפורו של עורך דין שבקש לחלץ את מרשו מגזר דין לא רק פיזי אלא גם פסיכולוגי:
מדובר בנהג שנסע ליד שדה תעופה בן-גוריון. היה שם מחסום משטרתי ללא התראה מספקת. הוא ראה לפניו רכב פורד-אריקה נעצר. הנהג לוחץ על הבלם, מתקרב ולא מצליח לבלום בזמן, פוגע בפורד, שמיכל הדלק בה מותקן מאחור, הדלק ניצת, פוגע בוולבו שלפניו. באותו זמן הרכב עולה באש. הנהג מבחין באנשים יוצאים מן הרכב בנסיון להחלץ מן האש. הנהג רץ עם המטף, מנסה לכבות. הוא עומד מול מראות זוועה וארבעה הרוגים.
"אני באתי בתזה, ששמירה על מרחק פירושה מספיק זמן לזמן-תגובה. כלומר, פרק הזמן שחולף בין זה שראית את אורות הבלם של הרכב שלפניך, לבין הזמן שאתה לוחץ על הבלם. מרחק כזה היה, והעובדה שהוא לא הצליח לעצור היתה מפני שהרכב שלפניו כבר התנגש ברכב נוסף, וכל זה החל במחסום משטרתי שלא על-פי התקנים" הסביר עורך הדין לתקשורת. "עשיתי מגעים להסדר טיעון, והודעתי לקליינט, תשמע, במצב שיש ארבעה הרוגים ופצוע קשה, אין מצב לאי-הרשעה, ויש לי הסכמה להסדר טיעון נוח. הנהג סרב להסכם. לטענתו, הוא יודע שיימצא אשם, אבל להודות הוא לא יכול, כי אם יודה יאמר בכך לעצמו, שהוא באמת אשם, ואחרי שראה את מראות הזוועה, פסיכולוגית הוא לא יכול לקחת על עצמו אחריות למוות של ארבעה אנשים. הוא אמר לי, 'אני חייב להשאיר לעצמי ספק שאני לא אשם'. הוא קיבל מאסר ו-20 שנות פסילה".
האיש הסכים להכנס לכלא העיקר לא לקחת על עצמו אשמה של הרג. והוא אינו האיש היחיד שחייו אינם חיים מאז התאונה.
לפני מספר שנים היתה תאונה שבה נמצא אשם צעיר. האיש איבד עשתונות מול אנשי התקשורת וכינה את עצמו בכינויים קשים. הוא טען שחייו אינם חיים מאז התאונה וכי נקיפות המצפון מייסרות אותו יום ולילה.
האם נהג שדרס בתאונה ומצבו הרגשי התדרדר בגלל התאונה רשאי לקבל פיצויים?
מסתבר שהתשובה חיובית.
במאמרו של עורך דין שמואל מ. הוא מסכם מצב בו הפוגע הינו גם קורבן.
ביום 3.3.08 ניתן בביהמ"ש המחוזי בנצרת בת.א. 630/06, שוקרון נגד "המגן", פסק דין בתביעתו לפיצויים של נהג מכונית, שתוך נסיון עקיפה פגע חזיתית באופנוע וגרם למותם של שני רוכביו.
עובדתית הוכח כי בהשפעת התאונה בה היה מעורב, הוא אכן אושפז מספר פעמים בבי"ח לחולי נפש משך תקופות ארוכות, ונותר לבסוף נכה בשעור 100% לצמיתות.
התביעה לפיצויים הוגשה, ונטען בה כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים במשמעות החוק, וכי נגרם לו כתוצאה ממנה נזק נפשי, הכלול בהגדרת "נזק גוף" באותו חוק. ואמנם "נזק גוף" מוגדר בחוק הפלת"ד כ"מוות, מחלה פגיעה או ליקוי גופני נפשי או שכלי...".
התוצאה הסופית של פסק הדין היא שביהמ"ש מצא כי הנהג זכאי לפיצויים, בצדק, כנפגע ראשי, והוסיף גם את זכאותו כנפגע משני.
כך תנהג בזמן תאונה
אנשים רבים נתקפים בהלם כאשר הם מוצאים את עצמם על תקן נהג פוגע. למרות זאת, נהגים רבים אינם מודעים לחוקים והם עלולים להסתבך בגלל דברים של מה בכך.
"יש מחויבות פלילית על פי תקנות התעבורה ופקודת התעבורה שכאשר יש מעורבות של נהג בתאונה גם אם זה נזק רכוש בלבד ואין נפגעי גוף, חובה להחליף פרטים בין הנהגים!" מבהיר עורך דין יוסי הכהן. החלפת הפרטים כוללת את רשיון נהיגה, מספר רכב ופוליסת ביטוח.
במקרה שבו בעל הרכב אינו נמצא בשטח יש להשאיר את הפרטים במקום על מנת ליצור קשר.
הכללים שונים כאשר מדובר בחבלה בגוף.
"במידה ונחבל אדם בגוף התנאים שונים לחלוטין מספיק שאחד הנהגים התלונן שכואב לו הצוואר או הגב. במקרה זה אסור להזיז את כלי הרכב. יש להזמין שירותי משטרה ואמבולנס למקום".
עורך דין הכהן מציין כי אין כל קשר לשאלה, על מי תיפול האשמה בתאונה. אסור להזיז את כלי הרכב עד הגעת המשטרה למקום וזאת במטרה שהמשטרה
תתעד את פרטי התאונה בעבודת הבוחן המשטרתי.
הפקרת הפצוע הוא נושא כואב וידוע תחת השם תאונת פגע וברח. "במקרה שבו נהג מודע לכך שהוא פגע באדם הוא מחויב להזעיק משטרה ומד"א. במידה ויש לו אסמכה רפואית הוא מחוייב להגיש עזרה. רק אם הנהג ידע או היה עליו לדעת שפגע באדם(בהבדל מבעל חיים למשל) עליו לעצור מיד במקום התאונה" מסביר עורך דין יוסי הכהן.
מתוקף היותו בעבר פרקליט במשטרה, מודע עורך דין יוסי הכהן לנהלים הקשוחים. "על פי הוראות פקודת התעבורה יש חובת מאסר בפועל כשהעונש המקסימאלי הוא 7 שנות מאסר בפועל או 9 שנות מאסר לפי חומרת נסיבות ההפקרה. בכל מקרה בית המשפט לא רשאי להטיל עונש של מאסר על תנאי בלבד. יש עונש חובה של מאסר בפועל.
למעשה, המחוקק רצה למנוע מצב של הפקרת פצוע בשטח. זו הסיבה שמתייחסים לכך בכל חומרת הדין" מבהיר עורך דין יוסי הכהן.
"מנסיוני כאיש פרקליטות, המשטרה לא תחוס גם אם הנהג יגיע לאחר דקות בודדות למשטרה להתוודות על מעשיו. עליו להזעיק עזרה באותו רגע שבו התרחשה התאונה. בריחה מן הזירה תחשב כהפקרה בכל מצב".
נהגים רבים נמלטים מן המקום עקב הטראומה והבהלה. אחרים מבקשים לטשטש עקבות ולהמלט מאימת הדין.
"יש נהגים שמפחדים מן המשפחה של הקורבן, אחרים חוששים מן המשטרה עצמה. יש כאלו הסבורים כי אם ימלטו לא ניתן יהיה לתפוס אותם. את מרבית הנהגים שמעורבים בתאונת פגע וברח מאתרים במהירות" הוא מציין.
כאדם שעומד יום יום מול נהגים שהם קורבנות של עצמם ושל אחרים, מעלה עו"ד הכהן את תחושותיו.
"אני נתקל במשפחות של נהגים שבשבילם זהו כתם לכל החיים. לא מדובר רק בהתמודדות של הקורבן ומשפחתו אלא גם בהתמודדות של הנהג ובני משפחתו" הוא מציין. "משפחתו של הנהג אמנם תעשה כל מאמץ כדי להוציא אותו במינימום עונש אבל עדין אין זה אומר שהם רוקדים על הדם. קורת רוח רבה אין להם מכך. החיים של הנהגים הפוגעים משתנים מקצה לקצה. חלקם אנשים נורמטיבים שמוצאים את עצמם נאשמים בהאשמות חמורות".
עו"ד יוסי הכהן מספר כי ניתן לסייע לנהגים אך במקרה של הפקרה המצב הוא קשה יותר ושם תמיד יהיה עונש חובה של מעצר.
"החיים אחרי התאונה שעשיתי השתנו לגמרי" מעיד יהודה ו. (שם בדוי) הוא לא לגמרי היה אשם.
יהודה ו. נסע לתומו ברחוב כאשר הגיח לפתע ממעבר חצייה ילד רכוב על אופניים ושעט ישר לתוך רכבו.
"עצרתי את הרכב מייד אבל הספקתי לשמוע את החבטה. עצמתי עיניים. לא הייתי מסוגל להגיע למצב שבו אני צריך לראות ילד שרוע על הכביש" הוא מעיד.
תוך חצי דקה היה כל הרחוב בחוץ ואחרי דקה וחצי כבר נשמעו ניידות האמבולנס. "רעדתי בכל הגוף. זו פעם ראשונה בחיים שלי שבכיתי כמו תינוק בן שלוש. כל הזמן אמרתי לעצמי: אתה הרגת ילד. אתה הרגת ילד".
ליהודה ו. היתה סיעתא דשמיא גדולה. אדם רגיש במיוחד מהר להגיש לו כוס מים ולהרגיע אותו: הילד חי והוא יהיה בסדר.
"אני לא יודע אם המצב שלו היה באמת כל כך קל כפי שהוא הצטייר. אני זוכר שאחרי חמש דקות נזכרתי להתקשר למשפחה. אי אפשר לתאר את גודל הבהלה. היתה הסטריה גדולה. כולנו רק בקשנו שהילד ישאר חי, שח"ו לא יקרה לו כל נזק. זו הרגשה איומה לקחת אחריות על חייו של מישהו. בין אם אני אשם ובין אם לא".
הילד פונה לבית החולים במצב בינוני. הוא החלים ובין שתי המשפחות שורר קשר.
"הבריאות של הילד היתה גם הבריאות שלי. לא הייתי סולח לעצמי אם קרה משהו. למרות שלא הייתי אשם" הוא חוזר ומזכיר. אבל את הסיפור האמיתי הוא שומר לסוף הראיון.
"אחרי התאונה, פגשתי חבר שסיפר לי שהיה עד לתאונה שלי. החבר סיים את מבחני התיאוריה והיה עליו לעבור את ה'טסט' הראשון. אחרי שראה את התאונה שלי הוא ביטל את ה'טסט' ונמנע מלהוציא רשיון. הוא הודה בפני שהוא קיבל פיק ברכיים למחשבה כי יתכן וח"ו הוא יפגע באדם. אני יודע להודות על כך שהילד בריא. מבחינתי, אלו אחד הניסים הגדולים בחיי. הנהיגה שלי לפני התאונה ואחריה לעולם לא תהיה זהה".
הערה: אין בראיון עם עו"ד יוסי הכהן משום מתן ייעוץ משפטי אלא אינפורמציה למידע כללי בלבד.
|
