דיני תעבורה, חוקי תעבורה, תקנות תעבורה

דיני תעבורה:
פקודת התעבורה היא דבר החקיקה הראשי של הכנסת המסדירה  דיני תעבורה במדינת ישראל מאז הקמתה.
ככל פקודה אחרת המדובר בדבר חקיקה מנדטורי  שאומץ מימי השלטון המנדטורי-בריטי ששלט בארץ ישראל לפני כינון מדינת ישראל ומוסדותיה השלטוניים הישראליים. הפקודה מכילה 83 סעיפים וכן עשר תוספות המופיעות בסופה.

במסגרת סעיפי פקודת התעבורה יש הוראות חוק מהותיות המסדירות ממש  דיני תעבורה כולל חלוקת הסמכויות בבתי המשפט ביחס לעבירות השונות, סמכות קצין המשטרה בכל הקשור לפסילות מינהליות של רישיון נהיגה, דרכי הענישה בעבירות תעבורה, פסילה בפועל ופסילה על תנאי של רישיון נהיגה, סווג פסילה, איסורי שימוש ברכב מינהליים ושיפוטיים ועוד ועוד הוראות המהוות הוראות על המכפיפות את תקנות התעבורה השונות גם כן להוראות פקודת התעבורה הכלליות ובמקרים מסוימים גם להוראות ספציפיות.

חוקי תעבורה או דיני תעבורה (שם כללי הן לדברי החקיקה הראשית של הכנסת, חקיקת מישנה של תקנות התעבורה כולל פסיקה של בתי המשפט השונים החל מהערכאה הדיונית הנמוכה ביותר של בתי משפט השלום לתעבורה במחוזות השונים, עובר לבתי המשפט המחוזיים המהווים ערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי משפט השלום לתעבורה ובחלק מן עבירות התעבורה הרי שמראש יש לבתי המשפט המחוזיים סמכות דיונית לדוגמא בעבירות ההריגה שנגרמות במהלך תאונת דרכים ידון בית משפט המחוזי כבכל  מקרה הריגה אחר לפי חוק העונשין.

כיוון שבמדינת ישראל אומצה כאמור פקודת התעבורה מהשלטון הבריטי הרי שבמהלך השנים עשתה כנסת ישראל שינויים ותוספות בהוראות החקיקה אלא, שלצער כל העוסקים בתחום דיני תעבורה ניכר כי הפקודה נערכה מחדש כ"טלאי על טלאי" ולא נערכה רפורמה יסודית ושורשית בהוראות הפקודה על חלקיה השונים כחלק מרויזיה שלטונית מהותית בהסדרת דיני תעבורה והתאמתם למאה העשרים ואחת.

כיוון שאין בידי המחוקק הראשי לדאוג להסדרת כל דיני וחקיקת התעבורה בעצמו הרי כמו בכל תחום מאצילה הכנסת סמכויות לרשות המבצעת בצורת "חקיקת מישנה" לקבוע בתקנות ובמקרה שלנו תקנות התעבורה הסדרים מפורטים ברמת פירוט גבוהה ביותר בכל תחומי התעבורה כאשר חלק מהנושאים זוכים להתייחסות והסדרה גם בפקודת התעבורה וחלק מנושאי התעבורה מקבלים מקום ייחודי וספציפי רק בהוראות תקנות התעבורה המוסדרות על ידי שר התחבורה. במסגרת חקיקת תקנות התעבורה רשאי ומוסמך שר התחבורה להתייעץ עם גורמים מקצועיים מענפי התעבורה והתחבורה כולל נציגים מוסמכים מטעם משרד הרישוי  אשר כפוף אף הוא לשר התחבורה הממונה על אגף הרישוי ומשרד הרישוי כממונה על.

תקנות התעבורה  תוקנו בישראל החל משנת 1961, התשכ"א ומאז עוברים שינויים ותוספות בנושאים שונים ע"י שרי התחבורה לדורותיהם אשר על פי האג'נדה המקצועית שהם מביאים איתם לתפקידם במשרד התחבורה הם מקדמים רפורמות תחבורתיות שונות בעוד מעדיפים להקפיא או לא לקדם עניינים אחרים והכל מוסדר בתקנות התעבורה עליהן חתום שר התחבורה והוא בעל סמכות בלעדית כרשות המבצעת להתקין את התקנות בלא אישור אף גורם מקצועי אחר. הווה אומר, השר מוסמך להתייעץ עם גורמים ומומחים שונים בתחומי התעבורה להקשיב לדעתם אך לא מחויב לאמץ את דעתם בסופו של הליך. אותו כנ"ל השר יכול לבחור להביא את נוסח התקנה המסוימת שמבקש להתקין לדיון בוועדות הכנסת השונות שם רשאי לשמוע ולהשמיע מומחים מקצועיים בענפי התעבורה ובכל ענף רלבנטי אחר אך בסופו של דבר הסמכות הבלעדית להחליט אם לחתום ולאשר נוסח תקנה כזה או אחר היא סמכות בלעדית של שר התחבורה גם אם המומחים ששמע במשרדו או במסגרת וועדות החקיקה של הכנסת השמיעו דעות מנוגדות לאלו של השר. כמובן שהתקנות התעבורה כמו כל תקנה נכנסות לתוקף עם פרסומן לציבור בקובץ התקנות וגם אם האזרחים לא ראו במו עיניהם את נוסח התקנה המסוימת הרי שהם מחויבים לנוסח המלא של התקנות מיום פרסומן הרשמי ברשומות. תקנות התעבורה כוללות 590 תקנות המאוגדות בשניים עשר פרקים. בסוף התקנות יש גם  תוספות , נספחים הוראות מעבר, וטבלאות שונות בתחום רישוי רישיונות נהיגה, אגרות ורישוי רכב ועוד נושאים סבוכים או פחות מורכבים אחרים.

כמו שצוין לעיל דיני תעבורה הוא שם כולל המאגד בתוכו גם פסיקה של בתי המשפט בתחום התעבורה.
על פי חוק יסודות השפיטה הרי שפסק דין של בית משפט השלום לתעבורה אינו מנחה, אינו מחייב אף בית משפט אחר ואפילו לא את עצמו. פעמים רבות שופטי תעבורה כותבים פסק דין בנושא מורכב בעל חשיבות תקשורתית וציבורית רבת משמעות דוגמת נהיגה בשיכרות אשר זוכה לכיסוי תקשורתי משמעותי בתפוצה רחבה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית אך בעצם אין לאותו פסק  דין חשיבות ממשית כי הוא לא מהווה באמת תקדים משפטי המחייב בית משפט כלשהו לעומת זאת פסק דין של בית משפט המחוזי מהווה הלכה מנחה ,כלומר, בית משפט השלום אינו מחויב לאותו פסק דין אך לא יכול להתעלם מן האמור בו. אם שופט בבית משפט השלום מעוניין שלא לאמץ ההלכה המנחה שיצאה מבית משפט המחוזי הרי שהוא צריך לנמק ולאבחן מדוע מצא לנכון שלא ללכת בדרכו של המחוזי.  כמובן שהלכה שיוצאת מבית המשפט העליון מחייבת את כל הערכאות הנמוכות והעניין חל כמובן גם בתחום משפטי התעבורה.

בעצם בית המשפט השלום לתעבורה מהווה טריבונל שיפוטי מיוחד לנושאי התעבורה בכללותם כפי שבית משפט השלום לענייני משפחה מהווה טריבונאל מיוחד בנושאי המעמד האישי.

למידע נוסף צרו קשר עם משרדו של עורך דין תעבורה יוסי הכהן.