|
|
|
|
|
|
עבירות תנועה
עבירת תנועה מתבצעת כאשר משתמשים בכלי תעבורה מסוים בניגוד לחוקי התנועה. קיימות דרגות של חומרה בעבירות תנועה - בעבירות תנועה חמורות אפשר למנות מקרים כמו נסיעה ברמזור אדום ועקיפה תוך חציית קו הפרדה לבן.
מערכת הענישה במדינת ישראל כוללת את שיטת הניקוד- עם 5 רמות חומרה, קנסות בהתאם לעבירה עצמה ובמקרים מסוימים גם החרמת הרכב שהיה מעורב בתאונה.
דיני תעבורה עיקריים
להלן מספר דיני תעבורה עיקריות ונפוצות שיש להכירם.
1. נהיגה בשכרות – לאור שכיחות המקרים, נהיגה בשכרות הינה אחת מההוראות החמורות ביותר בפקודת התעבורה ועל כן מחייב פסילת מינימום של שנתיים. המחוקק רצה ליצור מנגנון הרתעה אפקטיבי ועל כן מי שנתפס נוהג בשכרות יקבל פסילה של 30 יום וכמו כן רכבו יוחרם ל30 יום ללא כתב אישום.
2. פגע וברח – אחד מהמקרים היותר שכיחים בזמן האחרון, בו לא ידוע מי הנהג הפוגע ועל מי צריך להטיל את האחריות לתאונה. החוק מחמיר מאד עם הנהג שהפקיר את הפצוע בעת התאונה. קיימים עונשי חובה של מאסר בפועל או של 7 שנות מאסר במקסימום ובנסיבות המחמירות- 9 שנות מאסר במקסימום.
3. תאונת דרכים קטלנית –תאונת דרכים קטלנית הינה תאונה שבמהלכה נהרג אדם. בחוק יש הבדל בין סעיפי האישום, כמו במקרה של מוות ברשלנות המשפט יתנהל בבית משפט השלום והעונש יכול להגיע עד 3 שנים ובמקרה של הריגה, העונש יכול להגיע עד כ20 שנה.
4. שיחה בטלפון נייד בעת נהיגה – מגמה שרווחת מאד אצל הישראלים. על פי החוק אין לדבר בטלפון הנייד כשנוהגים, לעבריין מצפים קנסות כבדים מאד (1000ש"ח).
שלילת רישיון
שלילת רישיון ניתנת כחלק מעונש לגזר דין שניתן לנאשם בו המשטרה דורשת את שלילת הרישיון של הנהג.
יש להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט ותקופת השלילה הינה מיום ההפקדה עצמה.
באם נאשם קיבל עונש מאסר בפועל על אותה עבירה בה הוא נשפט לשלילת רישיון, תקופת שלילת הרישיון הינה מיום שחרורו ממאסר.
באם אין רישיון לנהג, תקופת השלילה הינה מיום מתן פסק הדין ולחלופין, במידה ורישיון הנהיגה אבד או נגנב אז מניין התקופה יהיה מיום מתן תצהיר של הנהג שיופקד במזכירות בית המשפט בדבר האובדן. ראוי לציין כי חובה להפקיד את רישיון הנהיגה גם אם הוא לא בתוקף, וגם אז עפ"י חוק מניין ימי הפסילה יהיה מיום ההפקדה בפועל.
ראוי להקפיד לקבל ממזכירות בית המשפט אישור הפקדת רישיון הנהיגה בכתב.
עבירת הפקרה
לסעיף ההפקרה לאחר פגיעה יש שתי חלופות משפטיות שבצד כל אחת מהן עונש מאסר מקסימאלי ברף שונה.
החלופה הראשונה קבועה בסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ולפיה:
נוהג רכב המעורב בתאונה (ללא קשר למידת האשמה בעצם גרימת התאונה והוא ידע או היה עליו לדעת (נבחן לפי נסיבות העניין כולל התחשבות בראיות נסיבתיות)) כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם (בשונה מבעל חיים או חפץ דומם) ולא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר(פסיקת בית המשפט העליון הדגישה וקבעה שלא די בעצירה טכנית קינטית במרחק כזה או אחר ממקום קרות התאונה אלא המטרה צריכה להיות עצירה מהותית,ירידה מן הרכב וברור ועמידה ברורה וחד משמעית על תוצאות התאונה). דינו 7 שנות מאסר, כשיש חובת הטלת מאסר בפועל (לא ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף מבלי שיוטל גם מאסר בפועל ממש.
החלופה השנייה קבועה בסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה ולפיה:
נוהג רכב המעורב בתאונה והוא ידע או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם (בהבדל מהחלופה הראשונה שלעיל לפיה עשוי היה להיפגע שזהו מבחן נסיבתי בגיבוש החשד ל-עשוי..) ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה לרבות הסעת הנפגע לקבלת טיפול רפואי, דינו 9 שנות מאסר בפועל.
ברור שבחלופה זו החמיר עוד יותר המחוקק בשנות המאסר בשל האלמנטים כי נפגע אדם בוודאות ולא הוגשה עזרה כמתחייב ע"י הנהג.
|
|
|
|
|
|
|
