נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת אלכוהול/משקאות משכרים

בשנים האחרונות ,לפחות החל משנת 2005 עת נכנס מכשיר הינשוף לשימוש אינטנסיבי ע"י משטרת ישראל אגף התנועה, המשטרה אוכפת באופן הדוק את עבירות הנהיגה בשיכרות ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (כעיקרון סמים או אלכוהול). הפעלת מכשיר הינשוף אשר מיוצר בגרמניה והוכנס לשימוש גם בישראל מאפשר למשטרה ניידות גבוהה, בדיקה שאיננה חודרנית (בניגוד לבדיקות דם שהיו נוהגות לפני הכנסתו לשימוש שוטף), קבלת תוצאות מדידה בסמוך ממש לאחר ביצוע הבדיקה בלא צורך להוביל את הנהג החשוד שנהג בשיכרות לבדיקת דם בבית חולים שלעיתים מרוחק ממקום עצירתו, רק רופא מוסמך רשאי  ליטול את בדיקת הדם וכמובן לוקח זמן לקבל תוצאות המעבדה. כמו כן ההליך המסורבל יחסית דורש משאבים כספיים וכוח אדם שאינו תמיד זמין.
בשנת 2005 תוקנה פקודת התעבורה ע"י הכנסת ונקבע בסעיף 64ב.(א1) כי שוטר רשאי לדרוש מנהג רכב או מהממונה על הרכב לתת לו דגימה של אויר נשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז.  שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה אף בהעדר חשד כי הנהג נוהג תחת השפעת אלכוהול. כלומר, בניגוד למצב החוקי שהיה קיים עד שנת 2005, שאז על מנת לדרוש מנהג לבצע בדיקת שיכרות היה צריך שיהיה קיים חשד סביר שבדמו יש אלכוהול (לפי ריח מהפה, עיניים אדומות, דיבור מטושטש, הופעה מרושלת וכו') הרי שמאז התיקון בפקודה שוטר רשאי לעכב כל נהג לדרוש ממנו בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר הינשוף.
מתי צריך בכל זאת חשד לקיום רכיב נהיגה בשיכרות על מנת לדרוש בדיקה לגילוי? התשובה היא שאם קרתה תאונת דרכים רשאי שוטר שמגיע לזירת התאונה לדרוש מנהג רכב המעורב בתאונה או מהממונה על הרכב שנמצא במקום, וכשיש לשוטר חשד סביר כי הנהג או הנ"ל שיכורים, לדרוש בדיקת שתן (יעיל באיתור שרידי סם) או בדיקת דם(לגבי איתור אלכוהול). כלומר החשד הסביר לעיניין שיכרות ממשיך להיות רכיב דרוש רק כאשר קרתה תאונת דרכים ואז השוטר רשאי לדרוש בדיקת דם או שתן (ולא ינשוף).

מה דינו של סירוב להיבדק:
על פי סעיף 64ד.(א) לפקודת התעבורה הרי משדרש שוטר לבצע בדיקת שיכרות מכוח כל אחת מן החלופות לפיהן רשאי לדרוש זאת מן הנהג כמפורט לעיל, והנהג מסרב לבדיקה הרי שעל פי החוק הוא יחשב שיכור סטטוטורי. דהיינו קיימת חזקת שיכרות  חלוטה. כמובן שיש מספר דרישות לפני שהנהג יחשב כשיכור סטטוטורי כמו הסבר משמעות הסירוב להיבדק (יחשב שיכור חלוט) החתמתו על סירובו לבדיקה או ציון העובדה שסירב לחתום על הסכמה/סירוב להיבדק כשמעל הכל צריך השוטר להסביר לו מהות ומטרת בדיקת השיכרות הנדרשת.
עורך דין הכהן אשר התמחותו בתחום משפטי תעבורה ומשפט פלילי ממליץ תמיד ללקוחותיו שלעיתים מתקשרים אליו בשעות לילה מאוחרת עת עוצר אותם שוטר תנועה ודורש בדיקת שיכרות- שעדיף שיסכימו לבדיקה תהא תוצאתה אשר תהא מאשר יסרבו כי סירוב משמעותו שיכור סטטוטורי ואילו כאשר תתבצע בדיקה ניתן תמיד לנסות לערער את תוצאותיה ומידת אמינותה בבית המשפט על פי כללים משפטיים הקבועים בחוק ובפסיקת בתי המשפט.


מהו העונש הצפוי בגין נהיגה בשיכרות או בגין עבירת סירוב להיבדק:
על פי הוראות סעיף 62 לפקודת התעבורה עונש המאסר המקסימאלי הוא שנתיים אך עונש פסילת רישיון הנהיגה הוא לשנתיים כעונש פסילת מינימום. כלומר נקודת הפתיחה אם יורשע נהג בעבירת נהיגה בשיכרות הוא פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים. רק נימוקים מיוחדים שימצא בית המשפט יכולים להוביל לקיצור תקופת המינימום ובהקשר זה יצוין כי בשנים האחרונות יש מגמת החמרה בענישה ולא קל לייצר בפני בית המשפט נימוקים משמעותיים שישכנעו אותו לקצר את פסילת המינימום הנ"ל.
עד לחקיקת סעיף 64ד.(א) לפקודת התעבורה (סירוב להיבדק) הרי שהבסיס החוקי לאכיפת עבירת הסירוב היה מצוי בתקנה 169ו' לתקנות התעבורה(תקנות ששר התחבורה רשאי להתקין בעצמו ללא שיתוף כנסת ישראל בהליך). האבסורד הוא שגם לאחר תיקון פקודת התעבורה וחקיקת סעיף 64ד.(א) שעוסק בעבירת הסירוב והעונש בצידה- שנתיים מאסר מקסימום ושנתיים פסילת רישיון נהיגה מינימום. ממשיכה להיות בתוקף גם תקנה 169ו' שקובעת שעונש המאסר המקסימאלי בגין סירוב הוא שנה מאסר ועונש הפסילה הוא שנתיים במקסימום ואין חובת פסילה("רשאי בית המשפט..."). התביעה המשטרתית שולטת על ההליך והיא מוסמכת לבחור בסעיפי כתב האישום  כאשר הניסיון מלמד שהיא  בוחרת בהוראת פקודת התעבורה שכאמור מחמירה עם הנהג יותר אבל כדאי להעלות טענת החוקיות האמור בפני בית המשפט.

הפעלת מכשיר הינשוף:
עת קלטה משטרת ישראל את מכשיר הינשוף ("דראגר") אז כמו כל מכשיר טכני נקלט גם על ידה הוראות חוברת היצרן מגרמניה וגם נכתב נוהל עבודה משטרתי לשוטרים המפעילים בשטח. כמו שקורה בשאר מכשירי האכיפה המשטרתיים דוגמת מכשירי מדידת המהירות, לא קיימת חפיפה מלאה או אפילו קרובה למלאה בין הוראות היצרן לבין חוברת נוהלי המשטרה בכל הקשור לכיול המכשיר, אופן ביצוע המדידה, בדיקות תקינות שוטפות למכשיר שנעשות עד היום במעבדות משטרת ישראל במחוזות השונים ולא במעבדה לאומית מוסמכת מכוח חוק ואשר תעמוד בסטנדרטים בינלאומיים של איזונים כיולים ומשקלות.
על רקע זאת, מתנהלים מאבקים אדירים בין הסנגורים המתמחים בדיני התעבורה ובין התביעה המשטרתית כאשר זמן שיפוטי יקר מוקדש לטענות העדר כיול כדין כפי שנדרש בהוראות תקנות התעבורה וחוברת היצרן של המכשיר, כמו גם טענות הקשורות במיומנות ההפעלה בדומה למיומנות הספציפית הנדרשת מן המפעיל בתיקי מיכשור שנועדו למדידת מהירות הנסיעה של כלי הרכב. בעת האחרונה כבר ניתנו שני פסקי דין המאפשרים להגנה לרכוש מכשיר ינשוף מהיצרן ולבצע בו בדיקות שונות. יצוין כי עלותו של מכשיר אלפי דולרים ולא כל נאשם יכול להרשות לעצמו רכישתו ויותר מזה שכירת שירותי מומחה טכנולוגי שיערוך סידרת בדיקות מקיפות במעבדה ויגיש חוות דעת מומחה לבית המשפט במטרה לקעקע את אמינות המכשיר. יצוין כי עד כה הוגשו מס' חוות דעת מומחים אך עד העת הזו אין פסק דין של ערכאה מחייבת(בית משפט העליון) הפוסל אמינות המכשיר או מגביל הפעלתו הגורפת בידי ועל  ידי משטרת ישראל.כאשר  לנאשם  אין  בסיס טכנולוגי אמין ומבוסס לתקוף את אמינות מכשיר הינשוף כל שנותר לנסות לתקוף את מיומנות ההפעלה של השוטר שמדד את הנאשם ולבחון עד כמה זה הקפיד על נהלי יצרן ונהלי המשטרה שאמורים להיות תואמים את דברי החקיקה (פקודת התעבורה ותקנות התעבורה).

נהיגה תחת השפעת אלכוהול/ משקאות משכרים:
בניגוד למדידה מדעית בצורת בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף או בדיקת דם או שתן, הרי שלפי תקנה 26(2)לתקנות התעבורה נקבע:
"אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב-
הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים"
סמים ניתן לגלות בבדיקת שתן שצריכה להיות מועברת לבדיקת מעבדה טוקסיקולוגית מוסמכת ומוכרת ואם יוכח בבית משפט גילוי שרידי סם ששימושו אסור על פי פקודת הסמים המסוכנים הרי שהוכחה האשמה לפי סעיף זה. התפר החוקי בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול לבין נהיגה בשיכרות מצוי בסעיף ההגדרה של "שיכור" כפי שמופיע בסעיף 64ב.(א) לפקודת התעבורה וכל מי שלא נכלל בקטגוריות הכלולות בהגדרת השיכור ששם, יכול שימצא כמי שנוהג תחת השפעת משקה משכר/תחת השפעת סמים  ויורשע לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה.
הענישה על העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול היא פסילת מינימום בת 3 חודשים בלבד לעומת פסילת המינימום בעבירת שיכרות העומדת כאמור לעיל על שנתיים.
עבירת הנהיגה תחת השפעה הקבועה בתקנה 26(2 ) לתקנות התעבורה היא עבירה שנמדדת ונאכפת באופן שאינו מדעי. פסיקה עניפה כולל של בית המשפט העליון מאפשרת הרשעת נהג בעבירה זו רק על סמך בדיקה סובייקטיבית של השוטר המתרשם מהתנהגות הנהג מרגע עצירת ריכבו- ריח אלכוהול מפיו(בדר"כ לא די בקריטריון זה בלבד ), מבחני ביצוע כמו הצבעת אצבע ימין ושמאל לאף, הליכה על קו עקב בצד אגודל של שתי הרגליים וכמובן התרשמות השוטר מדיבורו של הנהג מידת עליזותו, התנהגותו הכללית, מידת הבנתו את הוראות השוטר בביצוע מבחני הביצוע וכו,. כמו כן השוטר צריך לתעד את אופן נהיגת הנהג ברכב עד שסימן לוט לעצור ,למשל, האם נסע תוך זיגזוג, סטה מנתיב נסיעתו ללא הסבר/צורך, מהירות הנסיעה וכו'.
ראוי וחשוב לציין שבית המשפט העליון במסגרת ע"פ 159+140 /98 בעניין חוג'ה אליהו נגד מדינת ישראל( כמו כן ראה גם רע"פ 666/86 סמי סודקי נ' מדינת ישראל שקבע כי ניתן לקבוע מימצאים של נהיגה בשיכרות  בהסתמך על התרשמות סובייקטיבית גם בלא מימצאים מדעיים)  קבע כבר אז כי ניתן להרשיע נהג בעבירת השיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה לא רק על סמך ראיות מדעיות (בדיקת ינשוף, בדיקת דם או שתן שהוכחה במעבדה על ידי מומחה טוקסיקולוגי מוסמך) אלא גם על סמך ראיות לא מדעיות קרי, על סמך דו"ח מאפיינים שערך שוטר (מבחני ביצוע שערך לנהג ורצוי שירשם האם היה גם משהו מחשיד ומסגיר באופן נהיגתו בטרם עוכב ע"י השוטר. במצב דברים זה כאשר דו"ח המאפיינים ללא רבב ויש בעיות עם מדידת מכשיר הינשוף כדאי לעורך הדין לצאת למאבק לזיכוי הלקוח כליל מעבירת השיכרות. אך כאשר דו"ח המאפיינים כולל בתוכו קריטריונים מפלילים, קרי, כישלון ביצוע הרי שבית המשפט מוסמך להרשיע הנהג רק על סמך דו"ח זה ללא המדידה המדעית בינשוף. במצב זה אם עוה"ד המתמחה בתחום התעבורה יחשוף ליקויים ראייתיים משמעותיים בהפעלת הינשוף,הרי, שהוא מגדיל הסיכוי להשגת הסדר טיעון כי על פי רוב ועל פי הפרקטיקה התביעה תשקול תיקון כתב האישום לעבירה מופחתת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ועונש פסילת המינימום יהיה 3 חודשים במקום שנתיים.(למרות שיכולה להתעקש על הרשעה בעבירת שיכרות ממש לאור פסק הדין בעניין חוג'ה כאמור לעיל.
בתאריך 3.4.11 ניתן פסק דין חשוב על ידי השופט סטולר בבית משפט המחוזי בפ"ת (מחוז מרכז)  כי כדי להרשיע נהג בעבירת שיכרות המסתמכת על תוצאות דו"ח המאפיינים שביצע לו השוטר בלבד(ללא בדיקת ינשוף מדעית) על המשטרה לעמוד בהוכחת סידרת קריטריונים הכרחיים. על פי האמור בפסק דין זה שהוא פסק דין מנחה את בתי משפט השלום לתעבורה ולא מחייב(כי לא פסק דין של בית המשפט העליון) בעיקרי הקביעה נקבע כי יש להקפיד הקפדה יתירה על הליך ביצוע הבדיקה הלא מדעית וכן לאפשר לחשוד להתגונן מפני  תוצאותיה ומשמעותה המשפטית בעניין זה חשיבות רבה לזכות ההיוועצות בעורך דין  וליידע את הנהג כי כשל בביצוע בדיקה ועשוי להיות מופלל ובעתיד אף מורשע בבית משפט בעבירת שיכרות ממש.
לתגובות הנהג בכתב ובעל פה כבר בשלב זה עשויות להיות השלכות משפטיות קריטיות עת יגיע התיק לדיון בבית המשפט.
זהו פסק דין ראשון מסוגו שמנתח את סוגיית ההרשעה בנהיגה בשיכרות על סמך בדיקת המאפיינים בפאן החוקתי שלה וקורא אף למחוקק לערוך שינויים בחקיקה אשר יתאימו לשינויים החקיקתיים שהתרחשו בשנים האחרונות סביב סעיפי נהיגה בשיכרות (כאמור משנת 2005 ואילך). כמי שהתמחותו בתחום התעבורה והמשפט הפלילי אוכל לציין כי בשום מקום לא בפקודת התעבורה ולא בתקנותיה מצויה הסמכות של השוטר לדרוש מנהג ביצוע מבחני ביצוע, מה שקרוי דו"ח מאפיינים. לכאורה יכול נהג לסרב לבצעם ואין בחוק סנקציה בגין סירוב זה (בניגוד לסירוב להיבדק בדיקת ינשוף או שתן או דם הקבועה בסעיף 64ד.(א) להוראות פקודת התעבורה). טענה שטרם הועלתה ונבחנה בערכאות גבוהות.
לסיכום:
גם אם הנהג הודה בפני השוטר כי שתה אלכוהול בנקודת זמן מסוימת לפני שהתחיל לנהוג ברכב, וגם אם השוטר הריח מפיו אלכוהול ואף מכשיר הינשוף איתר כמות הגבוהה מ-290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף- אין הכרח משפטי שיימצא אשם בעבירת נהיגה בשיכרות או בנהיגה תחת השפעת משקה משכר. הכל תלוי בהגנה המשפטית לה יזכה במשפט, וכאן החשיבות בבחירת עורך דין המתמחה במטריה המשפטית, בעל וותק וניסיון רב בניהול הליכים בבית משפט לתעבורה וכו'. מומלץ ביותר בודאי בעבירה כה חמורה לשכור שירותי עו"ד. זה לא מסוג התיקים בהם מגיעים לבית המשפט ללא ייצוג מתוך הנחת שווא שנצא מקסימום עם עונש קנס כזה או אחר.